על ביקורתיות, משמעת ואהבה עצמית

על ביקורתיות ואהבה עצמית

בתקופה האחרונה אני מתעצבן הרבה, נושם מעט, שוכח מהר ומרגיש שאני למד לאט מדי. מצד שני, אני מלא חמלה וסבלנות כלפי העולם ומאוד ביקורתי ונוקשה כלפי עצמי. שיעור שמלווה אותי 33 שנים. ועדיין, אני למד אותו בכל פעם שאני שוכח את מה שכבר למדתי. ויש עניין עם הנוקשות הזו, יש משמעות כפולה לביקורתיות. והיא, כמו כל דבר אחר יכולה להיות מקפצה להצלחה או מדרון לכישלון. ביקורת, כמו ביקורת בונה,

תפקידה להיות מנגנון למידה מטעויות או הפקת לקחים לקראת השלב או היום הבא. והיא כזו בתנאי שהאדם המבקר (במקרה הזה את עצמו), למד ומיישם את הביקורת. במידה ולא, הביקורתיות הזו שתפקידה בריא וחיוני להתקדם, הופכת לשיפוטיות והלקאה מעייפת שגורמת לאדם להוריד מערכו ומתחושת המסוגלות שלו להתעלות מעל לקושי והאתגר כדי להגיע ולהיות מי שהוא רוצה להיות. ואז נוצר מן לופ שגרתי שישבר רק שנגיע לתחתית או כשנשכיל להסתכל לו בעיניים ולהגיד די.

ולרוב, המקרה השני קורה. שהביקורתיות הופכת להלקאה. ולרוב, מכמה סיבות עיקריות:

1. אנחנו לא הוגנים עם עצמנו ועם המציאות - אני האדם האחרון שיגיד לכם להיות ריאליים. (ריאליזם יש כמו זבל אמר טונה וצדק), אבל לא הוגנים זה סיפור אחר. אנשים רוצים להתעשר בין לילה, להפוך להיות מאסטרים בפחות משבוע, להיות אלופי ה-_________ (מלא/י אתה החסר) מבלי לשלם את המחיר שזה כרוך בו. ותמיד יש מחיר, ותמיד הסיכוי יהיה בגובה הסיכון. אחרת כולם היו שוברים את גבולות המסוגלות והמוסכמות של עצמם. וברוך ה׳ בתקופת ההישגיות שאנחנו חיים בה, יש לנו הרבה חלומות. ולא כולם מתנקזים ל-24 שעות או לשנה אחת במחזור חיים שלם.

2. אין תוכנית פעולה ואין דרך סלולה - וכמה זה קשה להאמין שאתה מסוגל לטפס על הר גבוה מבלי להבין את הטופוגרפיה, להבין כמה ימים זה לוקח, מה הקצב, כמה אוכל לקחת ומה המזג אוויר. ולכן הרבה מאיתנו, בנוגע ללא מעט דברים, עושים פרסה וחוזרים למרגלות ההר או פשוט נתקעים בדרך. להשקיע בתוכנית פעולה זה אולי השלב, אם לא השלב, הכי חשוב בדרך. וזה מצריך קצת לשבת על התחת, ולא להתנפל על הפסגה ולצעוק ״מה שיהיה יהיה״. בעולם המסחר ושוק ההון יש משפט נפוץ שאומר ״תכנן את המסחר, וסחר את התוכנית״. וזה לא אומר להיות מקובע לחלוטין, אלא ליצור מסגרת בריאה ופיגומים חזקים לדבר הזה שאנחנו רוצים להתנפל עליו.

3. אנחנו מאמינים שמשהו ישתנה ויקרה - וזו נקודה שיש להתעכב עליה ואולי תשמע קצת נוקשה ומיליטנית, אבל זו האמת לאמיתה. אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילך. אף אחד לא בא להציל אותך או לגאול אותך ובטח שלא להצליח עבורך. לזכות בלוטו זה נהדר, אבל ממש לא הייתי רוצה לחכות על הגדר חיים שלמים כדי לחכות לרגע הזה שאזכה. עזרה יכולה לבוא בדרך אבל היא לא משהו שכדאי וראוי להישען עליו. הרבה אנשים מחכים שמשהו יקרה, שמישהו יבוא, שהמדיניות תשתנה, שההזדמנות תבוא וכו וכו וכו… אבל בזמן שאנחנו מחכים למושיע, הספינה טובעת ואנחנו יחד איתה. גדלתי עם שני הורים שונים בתכלית. האחד אמר ״בעזרת ה׳״, בעוד שהשנייה אמרה ״ה׳ לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו״ ולקח לי שנים להבין שאין האחד סותר את השני כי אם אלה הפכים משלימים. אמונה היא דבר נפלא וחשוב, כשהיא מגובה במעשה, ביוזמה ובנטילת אחריות.

4. הבנת המניע, הסיבתיות העמוקה לרצון והתגמול שנובע ממנו - כבר שחקנו את המשפט האלמותי של ניטשה שהובא בדרך העמוקה ביותר בספרו של ויקטור פראנקל הקובע כי ״לאדם שיש למה, יוכל לשאת כל איך״. וזו אולי הנקודה החשובה ביותר בבניית התוכנית. להבין למה בכלל לרדוף אחרי החלום או הרצון. כל דבר נוצר ונובע מהרצון, שהרי הוא המנוע לקיום כל הדברים בעולם. כי אם נגלה שהתגמול שעומד על כף המאזניים הוא חיי הקרובים לנו, או שלנו עצמנו, כנראה שנמצא את ה״איך״ מהר מאוד ובאינספור דרכים יצירתיות. ולפעמים, החיים שלנו באמת תלויים בזה, פשוט לא איך שאנחנו חושבים שהם תלויים בזה. והסיבות כמובן עוד רבות, אבל מצאתי שאלו העיקר.

הרבה אנשים חושבים שביקורתיות היא דבר שלילי, והיא סותרת את מושג האהבה העצמית. אבל בהסתכלות בריאה זה ממש ההיפך. ביקורתיות או מנגנוני בקרה פנימית והדרך להוציא אותם מהכח אל הפועל, שהיא המשמעת העצמית, היא התגלמות האהבה העצמית. אדם שאוהב את עצמו, ושואף להתפתח לאותו אדם שהוא היה רוצה להיות, לא היה מעגל פינות, עושה הנחות וכפל מבצעים לעצמו ביודעין שזה ירחיק אותו מאותו הדבר שהוא שואף אליו. זה בערך כמו לדפוק שווארמה נוטפת שומן על ההליכון בחדר כושר. אבסורדי.

אז אני אוהב את הנוקשות שלי, ואת המשמעת שלי. היא משמשת לי כעוגן בערפל שאופף את החיים לפעמים ומזכירה לי במה אני צריך לדבוק כדי להגיע ליעד. ובתקופות האלה שהביקורתיות שלי גורמת לי להלקות את עצמי, זה טוב מאוד. זה משמש לי כתזכורת שדברים לא משתנים כי אני לא מצאתי את הדרך הנכונה לשנות אותם, שיש לי עוד מקום ללמוד, לקחת אחריות או לחזור מחדש ולבדוק את התוכנית שלי ואת הסיבות להמשך המסע. והיא גם תזכורת טובה לא לשכוח שמשמעת עצמית ומחויבות לא סותרות רגעים של אהבה וחמלה תוך כדי תנועה.

אוהב, באמת. ברוך