יש לנו נטייה, בגלל שמדיטציה ישר מעלה אסוציאציות של ישיבת לוטוס או נזירים בודהיסטים, לחשוב שיש דרך אחת נכונה להיות במנח נכון.
בעקרונות הללו, יש הרבה אמת והגיון, הן לא דוגמטיות בבסיסן.. בהחלט ניתן לשבת ברגליים משוכלות, ישיבה מזרחית וכו׳, אך לא תמיד. לא לכולם זה נוח, ולהכנס למקום של הגות או מדיטציה לא דורש מאיתנו אי נוחות, אלא דווקא ההפך. על הישיבה להיות נוחה ונעימה ולא מייגעת ונוקשית. באותה נשימה, אין אנו רוצים לשכב או להיות בתנוחה שבה נוכל להרדם או לסבול.
אנחנו כן רוצים לשבת ולהאריך את עמוד השדרה. בין אם זה בישיבה על כיסא או על הרצפה… העיקרון על שמירה של קו עמוד השדרה ישר לאורכו חשוב הן מבחינת המרידיאנים/צ׳אקרות והן מבחינת הספירות כדי ליצור קו ישר ואנכי לאורך הגוף. מצ׳אקרת הבסיס (הממוקמת בעצם הזנב) ועד צ׳אקרת הכתר (הנמצאת כמה סנטימטרים מעל הראש) או מספירת המלכות ועד לכתר.
כך שימשך קו ישיר ואנכי בין החומריות והעולם החושי לבין המטא פיזיות, האלוהות ולאנרגיה האחראית על היקום. רק על זה אפשר לכתוב ספר שלם אבל עוד נגיע לדבר על ספירות ומרכזי אנרגיה לעומק בפוסט אחר.
הנה כמה עקרונות פרקטיים לתרגול
1. שבו על הרצפה או על כיסא. ככל שהוא פחות נוח ומרופד (כזה ששוקעים לתוכו ומתעגלים), כך תוכלו לשמור על יציבה טובה
2. הטו את הסנטר מעט מטה לכיוון החזה בעוד שקודקוד הראש שואף למעלה, הרפו את הלסת והדביקו את הלשון לחך ועיצמו את העיניים. הקפידו שהכל בנחת - לא רפוי, עייף ונפול אך גם לא מתוח, מכווץ ונוקשה. פשוט נעים.
3. הניחו את הידיים כשהן פונות מעלה על הברכיים או הניחו כף יד אחת על השנייה וצרו עיגול. תנו לידיים לנוח על הירכיים.
4. עצמו את העיניים ותנו להן לנוח. רק לעצום בצורה רכה מבלי להתאמץ.
5. התחילו לנשום בצורה סדירה, מעגלית. שוב מבלי להתאמץ או לנפח את הריאות יתר על המידה. העיקרון הפשוט אומר להתייחס לריאות כאל כד ואל האוויר כאל מים הנמזגים לתוכו. ראשית מלאו את חלל הבטן, את הריאות עד שאין יותר מקום ותנו לאוויר להשפך החוצה מכוח הגוף לדחוק את הפחמן. ממש כמו מפל, עד שאין יותר מה להוציא.
חזרו על הפעולה הזו לאורך כל המדיטציה, מבלי לחשוב על זמני שאיפה/נשיפה או על עצירות ביניים (כרגע). לנשימה יש עניין רב בהכנסות למצבי תודעה שונים וגבוהים. הן מבחינת העשרת הדם בחמצן, הן מבחינת יצירת פעולה רוטינית שמשמשת כמעיין מטרונום פנימי, והן בבחינת ויסות קצבי הלב, זרימת הדם, השפעה על רגשות, תחושות, מחשבות וכן הלאה…
הקצו לתרגול הפיזי הפשוט הזה, בין 3-5 דק׳ רק של נשימות ויציבה שלאחריו תעצרו לשאול רגע איך מרגיש הגוף, מה קרה בתוכי בפרק הזמן הזה וכן הלאה. ״החימום״ הזה, יתן לכם אינדיקציה באיזה מצב אתם מגיעים למדיטציה. עם איזה מטען, תחושה או שיח פנימי…
דרך אחת אפשרית, שאני מאוד אוהב והיא מתאימה יותר לאנשים שקשה להם יותר לאבד את עצמם בתוך מדיטציה וזקוקים למידה בסיסית של לוגיקה, יכולה להיות תשאול מודע.
הגו שאלה בראשכם שאליה תחזרו בכל פעם שהמיינד שלכם בורח… והוא יברח… והוא יברח… והוא יברח…
כי המוח שלנו לא יודע לצוף באוויר ללא קרקע. ללא מציאות חושית ובהיעדר נרטיב רגשי, זהותי ומוכר. השאלה יכולה להיות ״מי אני״ או ״מי אני באמת״ היא יכולה להיות ״מה אמיתי״ ״מהי אלוהות״ ״למה אני כאן״ או רמה אחת פשוטה יותר כמו ״מה ממלא אותי״ או ״מה משמח אותי באמת״?..
החשיבות היא, לחזור תמיד לשאלה הבודדת הזו ולמרכז את התודעה סביבה.
כשאנחנו מדברים עם עצמנו, בשיח פנימי, אנחנו בעצם מדברים עם אלוהים, או עם הבריאה עצמה. יתרה מכך, כשאנחנו זורקים שאלה לאוויר, ומוכנים להיות רגע בהסכמה לחכות מבלי להגיב, להיות מבלי לנתח, אנחנו בעצם מייצרים את החלל הפנוי הזה שנקרא שקט. ובהשקטה אנחנו יוצרים הקשבה. ההקשבה מביאה אותנו לידי חיבור. וכשאנחנו מחוברים, אנחנו למדים להתוודע למי אנחנו באמת ולא ״איזו דמות אנחנו מייצגים״.
אופציה נוספת יכולה להיות להתמקד באשליות שיוצר מוחכם בצורות שעולות כאשר העיניים סגורות לגמרי. מה שמעניין בצורות הללו, שבכל פעם שתנסו להתמקד בהן, הן יעלמו, ישתנו או ״יפרחו באוויר״… ישנה אפשרות להיכנס למצב של הגות באמצעות התמקדות בצורות או דימויים פנימיים כשהעיניים עצומות, הרעיון המרכזי הוא להשתמש בכוח ההדמיה כדי ליצור תמונות מנטליות שמסייעות להעמיק את הריכוז וההגות.
כאשר העיניים עצומות, קל יותר להתנתק מהעולם החיצוני ולהתרכז בעולמנו הפנימי. על ידי התמקדות בדימויים פנימיים, כמו צורות גיאומטריות פשוטות או סמלים רוחניים, אפשר לשמר את הריכוז ולמנוע מהמחשבות לנדוד.
הניסיון הזה, לאט לאט, ישקיט את עולם המחשבות ויקח אתכם
- התמקדות בצורות פנימיות יכולה להרחיב את התודעה ולהוביל לחוויות מיסטיות או רוחניות עמוקות יותר. הדימויים המנטליים משמשים כגשרים למימדים פנימיים שמעבר לתודעה היומיומית הרגילה.