כשילד גדל הוא לומד שפה משותפת כדי שהוא יוכל להתנהג בעולם. כשלימדו אותו מספיק פעמים מהו כיסא או מהו שולחן, הוא ידע לזהות אותם ברגע שיראה אותם.
כך, בצורה פשוטה, נוצרות לנו הגדרות ותבניות של דברים במציאות. התבניות הללו, ועצם ההגדרות, לא נגמרות רק בעולם החומרי והמוחשי, כי אם גם ממשיכות ומחלחלות לתוך העולם הערכי שלנו.
כך, ערכים, הגדרות מוסריות ותבניות התנהגותיות הולכות ומתגבשות בתוכנו עד לנקודה שבה ההגדרה של אדם אחר, בין אם הורה, מדריך או אחר משמעותי, הופכות לשלנו. כאילו נבראו איתנו מראשית קיומנו.
וכך, אנחנו מקבלים את אלו ההגדרות מבלי להטיל בהן ספק, לחקור אודותיהן או ללמוד את משמעותם דרך עולמנו הפנימי, הנקי והבוחר במודע.
זה נכון אגב, גם לגבי הערכים שמובילים אותנו בחיים. אדם יכול להגיד שהוא מאמין מאוד בנאמנות, בכנות ובאומץ. אך אם תשאלו אותו מה ההגדרה של כל אחד מהן בעולמו הפנימי, הוא לא בהכרח ידע לענות או לומר איך הם מתבטאים במציאות…
וברור שאנחנו לא אוהבים שמגדירים אותנו. אף אחד לא אוהב להכנס לתוך קופסא ולהיות מקוטלג אבל אנחנו עושים את זה לעצמנו בלאו הכי. אנחנו יודעים לומר מה אנחנו כן ומה אנחנו לא… במה אנחנו מאמינים ובמה לא… אז אולי כדאי להגדיר נכון. לא כי אני אגדיר לכם. מי שמני בכלל? אלא כי אני רק מציע פה דרך לראות דברים אחרת ולתת לכם אפשרות למצוא לעצמכם את הפרשנות שלכם לאלו הדברים.
אנחנו נוטים לבלבל מושגים, ומתוך כך אנחנו גם פועלים בעולם. והדבר הזה משפיע על כל פעולה שאנחנו עושים ובדרכים שאנחנו בוחרים לפעול.
לימדו אותנו שמי שדואג לעצמו הוא אגואיסט.
אבל, זו חצי מהאמת. כי האגואיסט שלמדנו שהוא כזה, הוא מטבע לשון תרבותי לאדם שאכפת לו רק מעצמו. כשבפועל, זו הגדרה למשהו אחר לגמרי…
אגואיסט הוא אדם ששם את עצמו ראשון מתוך ההבנה שככל שהמצבר הרגשי שלו מלא יותר, כך יש לו יותר פניות רגשית עבור אלו שהוא אוהב.
עוד לא פגשתי את האדם המרצה, ששמח בחלקו ומרגיש מלא ואוהב מבלי להתנהג כקורבן או להרגיש מנוצל. אומר אחד שהיה כזה במשך תקופה ארוכה מדי…
אגואיזם הוא דבר בריא במובן מסוים. מצד אחד הוא יוצר את הנבדלות הבריאה בין כל אדם בעולם. הוא מייצר לנו את הייחודיות הפנימית שיש בנו לעומת הכלל. מצד שני, אם הוא לא מנוהל ומוכוון נכון הוא יוצר מלחמות, קנאות ותחרותיות מסוכנת. אך הוא הכרחי לצמיחה שלנו ולהבעה שלנו בעולם.
הדבר שאיתו אנחנו מבלבלים אגואיזם, הוא כאמור, האגוצנטריות.
אגוצנטריות, שהיא שלב בריא לחלוטין בהתפתחות תקנית של ילדים, יכולה להיות מקור סבל לאדם ולסביבה שלו, כי כשאדם לא רואה את האחר ורואה רק את עצמו, זה לא מקום בריא להיות בו. לאף אחד מהצדדים.
ועל כן, אגואיסטיות איננה אגוצנטריות.
״האגואיסט הבריא״ ימצא במקום של לקחת לעצמו כדי להשפיע לאחר. להתמלא כדי למלא. ממש כמו משפך שממנו תושקה הגינה ותפרח.
האגוצנטרי לעומת זאת, נמצא במקום של לקחת כדי לקחת. הכל שלי, לעצמי, לטובתי האישית… ועל כן, שום פריחה לא תצמח מהתפישה הזו.
על אלטרואיזם והמחיר שלו, נדבר בזמן אחר
בינתיים היו אגואיסטים, קצת יותר, עשו טוב לעצמכם כדי שתוכלו להתמלא. רגשית, גופנית, רוחנית ותודעתית. כך תוכלו לתת מהמתנה שלכם לעולם. להיות בני/ות זוג טובים יותר, הורים סבלניים יותר וחברים קשובים יותר. בשמחה ובאהבה. לא מתוך כורח, אלא מתוך בחירה מודעת.
״תאכלו ראשונים, תאכלו בשפע״.
אוהב, באמת,
ברוך.