על הצד האפל, על הכעס ועל סירי לחץ
״עד כה הייתי טוב (לוחש הוא) אך שתי נפשות הן בקרבי, עתה אגמע מן השיקוי - יופיע נא הרע שבי״ (מתוך המקרה המוזר של ד״ר ג׳קיל ומיסטר הייד)
נזכרתי בסיפור הזה במהלך השבוע האחרון. שבוע שבו באמת הרגשתי שמיסטר הייד הולך להתפרץ מתוכי בכל העוצמה שלו ולבער מכעס את כל מה שנקרה בדרכו. כן, עד כדי כך…
למי שלא מכיר, או מכיר כסיסמא, הסיפור על ד״ר ג׳קיל ומיסטר הייד נכתב על ידי רוברט לואיס סטיבנסון אי שם ב-1886 בלונדון ועובד לעתיד לבוא לספרי קומיקס ולסרט.
הסיפור עוסק באדם עם אישיות כפולה: דוקטור ג'קיל, ג'נטלמן ומדען שמאמין שבכל אדם יש צד טוב ורע. הוא מנסה לפתח תרופה שתסייע להבין ולמגר את הרוע. כשהוא מפתח תרופה שמדחיקה את הצד הטוב, הוא בולע אותה ומשתנה למיסטר הייד – יצור אפל ואלים. ג'קיל מתקשה לשלוט בעצמו והייד יוצא בלילות לחפש קורבנות. בזמן שהייד נמלט מהמשטרה, ג'קיל נאבק להציל את הצד הטוב שבו, אך ללא הצלחה.
הסיפור עצמו הוא אלגוריה (בעל משמעות נסתרת מעבר לסיפור הפשוט שבו) על נפש האדם ועל הכוחות הפועלים בתוך הנפש. הטוב והרע, היפה והמכוער, היצר הטוב והיצר הרע, המואר והאפל. הדואליזם שמתחולל בתוכנו ברגעים שונים ובתרחישים שונים שבה המציאות פוגשת את החוויה שלנו.
רוב רובם של האנשים, מתכחשים לעובדה הפשוטה שחי בתוכם מיסטר הייד רצחני ואפל. אבל ההתכחשות הזו שלעצמה היא ניסיון לא יוצלח להתעלם ממרכיב חשוב בנפש שלנו, שזקוק לביטוי ופורקן. שיש בו כוח מניע ודוחף, כח לבטא מכלול רגשות פנימיים שבריאים לאדם (כמו כעס) ומהווים בין היתר גם את מערכת המוסר והערכים שלנו, את הקווים האדומים שאנחנו לא מוכנים לעבור או לקבל כשמישהו או משהו חיצוני במציאות עובר עליהם.
אלן ווטס (לעניות דעתי, אחד הפילוסופים החשובים ביותר שצמח בשנות ה-60 והביא איתו את תרבות המזרח והתיאולוגיה המערבית יחדיו) כותב ״שכל עוד אדם לא מכיר בעובדה שיש בו צד אפל של ממש, סביר להניח שהוא יממש אותו הרבה יותר מהאדם שמכיר בכל צדדיו הטובים והרעים כאחד״. (הציטוט המקורי הרבה יותר בוטה ואלים)
הבסיס לתיאוריה הזו חונה בקביעה שאנרגיה לא נעלמת אלא רק מומרת לאנרגיה אחרת או לביטוי פיזיקלי (חומרי) שיבטא את אותה האנרגיה. (פרק על תורת היחסות הפרטית ועל הקשר שלה לתודעה בקרוב)
אם ניתן לזה דוגמא מחיבור גוף נפש, היום כבר יודעים שישנו קשר בין לחץ נפשי כתוצאה מחיי היום יום ו/או מטראומות לא מעובדות לסוגים שונים של סרטן וביניהם בעיקר סרטן השד. מחקרים מלמדים שיותר מ-40% מהלוקות בסרטן השד סבורות שהמחלה היא תוצאה של אירועים עתירי מתח שהתרחשו בפרק זמן כזה או אחר שקדם לאבחון מחלתן. גורמי הלחץ והמתח שעליהם הן מרבות לדבר כוללים חוויות טראומטיות כמו שכול, גירושים, פיטורים, קשיים בעבודה או מצב כלכלי קשה.
ועל כן, טראומה ו/או סטרס (אנרגיה רגשית תקועה ולא מעובדת) מתפתחת למחלה סרטנית (חוויה פיזיקלית חומרית).
דוגמא נוספת היא המרת אנרגיה אחת לאחרת, וזה תהליך שקורה סביבנו כל הזמן. בפנס יש סוללה שמכילה אנרגיה כימית. כשמדליקים את הפנס, האנרגיה הכימית בסוללה מומרת לאנרגיה חשמלית. האנרגיה החשמלית זורמת דרך הנורה ומומרת לאור (אנרגיה אורית) ולפעמים גם לחום (אנרגיה תרמית) וכו׳…
אבל נחזור רגע למיסטר הייד.
לימדו אותנו להחביא אותו, כי אסור להתעצבן, אסור להתפרץ, כי תתנהג כמו בן אדם, כי תבלע ותתקדם, כי זה לא מתאים ולא יפה ולא נכון ולא מקובל ולא ולא ולא…
וכל אלו הם נכונים בעולם הנימוסים וההליכות, במערכות יחסים זוגיות ובינאישיות ובתקשורת מול הסביבה. אבל, דבר אחד לא לימדו אותנו… מה כן? מה כן לעשות שמיסטר הייד מגיע במלוא עוצמתו ובא לכם להתפוצץ ולשאוג החוצה את כל מה שתחולל בתוככם?
על זה נדבר עוד רגע.
אבל לפני כן, תסלחו לי, קצת מחוכמת היהדות. בתלמוד הבבלי מסכת שבת דף קה' כתוב: ״…הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו […] אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים, ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו״
אבל אי אפשר, אי אפשר לא לכעוס! בטח עם כל מה שקורה סביב, בטח לדורשי צדק, בטח שיש כל כך הרבה שחיתות. בטח שבחיינו האישיים לא תמיד הדברים מסתדרים. שלא נדבר שלפעמים, הדברים מתפרקים. לגמרי. אי אפשר שלא לכעוס.
והמשפט הזה, שאם מבינים את המשמעות שלו לעומק, יצר אצלי החבאה עמוקה של כעס שגואה בי מעת לעת. בייחוד כשהכעס מצטבר ונערם עד שהוא כמעט ונשפך החוצה. מה שיוביל לאחריו חרטה ועצבות ועוד כעס על זה שלא הצלחתי לשלוט בכעס שבי. אבל, הכל, כמו תמיד, היא עניין של פרשנות וביטוי של הדברים מהפנים אל החוץ.
ועל כן, בספר ארחות צדיקים, שער הכעס כתב המחבר: ״הכל צריך מידה בכל דרכיו של אדם, ויראה איך עשה המצוות בין בכעסו בין בשחקו (בצחוקו)...״ אמר החכם: מי שכעסו בו במחשבה, תראה עליו הישוב וההדר. ומי שכעסו עליו שלא במחשבה (אלא במעשה), תראה עליו השטות.
ולכן, בין אם אתם כמוני, מאלה שמנסים לשמור על היגיון ואיפוק, על סבלנות והכלה ובוחרים לבלוע את הכעס ולשמור אותו בפנים ובין אם אתם מתפרצים ללא הפסקה ורצים ללמוד למתן את הכעס ואת מיסטר הייד שבכם… הניוזלטר הזה עבורכם בעיקר.
כל מה שתיארתי פה למעלה, יכול לקרות, קרה ואולי גם קורה, לכל אחד ואחת מאיתנו ברגעים ותקופות כאלו ואחרות שבהן אנחנו מרגישים ש״הגיעו מים עד נפש״ והקש שבר לגמל את הצורה. קורה. בני אדם אחרי הכל…
והדבר הזה קרה, קורה ויקרה כל עוד אנחנו משאירים אנרגיה ״בלועה״ ותקועה בתוכנו מבלי לתעל ולהתמיר אותה בצורה אחרת. יעילה יותר. בריאה יותר.
כל דבר שתקוע, מייצר מחלה. כל דבר שאצור ואגור, עתידו להתפרץ החוצה.
אותו השבוע הזה, שעדיין בהתהוות כשאני כותב את המילים האלה בזמן הפסקה במילואים, היה יכול להראות גרוע יותר אם לא הייתי בוחר רגע בעצמי ונכון רגע להקשיב לכעס שלי ולרצון שלו להתפרץ החוצה.
כל השבוע האמור, התפללתי לרגע אחד של נחת. בין משימות בלתי נגמרות בעסק שרק הלכו ונערמו, בתוך אירוע מתגלגל של שני ילדים חולים בלי גן, אפס אימונים, והרבה תסכול מציפייה אל מול המציאות הקיימת. רציתי רק רגע אחד ליפול לתוך המים ולקבל קצת שקט. אפילו מעצמי.
אז ב-21:00 בערב, כתבתי את כל מה שהלב שלי העמיס על עצמו עד שהיה בא לו להקיא, שמתי אוזניות והלכתי לבריכה. נכנסתי לסאונה, כדי להזיע מתוכי את כל הרעל הרגשי שהיה בי. ונכנסתי למים. נשמתי נשימות עמוקות וארוכות. וצללתי. בהתחלה לדקה. אחר כך לדקה וחצי. ואז לשתי דקות ו-40 שניות.
כשמה שקורה בתוכי הוא ניסיון להשקיט את כל הרעש ולהיות נוכח באמת. כי בנוכחות אין שיח פנימי. אין רגש מסית. אין פחד או תהייה.
להרפות את השרירים ולשחרר. לתת למים לשאת אותי בלי כח. בלי התנגדות. להרפות פיזית ורגשית. מנטלית ומחשבתית. ולרגע אחד, לאבד את עצמי לדעת בתוך המים.
והשעה הזו, כולה שעה. החייתה אותי לגמרי. שחררה את כל מה שגאה בתוכי מבלי שאף אחד לא נפגע או נעלב. מבלי שהשלכתי את הרוע שבי על אף אדם אחר. וההיפך. יצאתי נקי ורגוע.
בשבילי, יש שני דברים שעוזרים לי לפרוק אנרגיה ולשמור על שפיות ואיזון בחיים. האחד זה מים. מים הם מוליך להירגעות ושחרור עבורי. אני אוהב מים. הם עוזרים לי להתנתק כדי להתחבר.
והשני, זה ללכת מכות בצורה מבוקרת במקרה הזה זה ג׳יו ג׳יטסו. אני יכול לכמה רגעים בשבוע להיות נוכח באופן מלא ולפרוק הרבה הרבה אנרגיה בזמן קצר יחסית.
יכול להיות שעבורכם אלו הם דברים אחרים… עבור אחת, זה יכול להיות ציור או תיפוף עבור אחר זה יהיה ריצה או כתיבה מישהו יכול לפרוק אנרגיה בלצרוח לתוך כרית או להרביץ לשק אגרוף. לצעוק ביער או לרקוד…
לא משנה מהי הדרך שלכם להניע אנרגיה של כעס או תסכול או כל דבר אחר, כל עוד היא לא פוגעת באף אדם, יש לה לגיטימציה מלאה לבריאות הנפשית שלכם.
אם היא לא תצא החוצה, היא תשאב פנימה, תתקע ותחלה אתכם פעם אחר פעם.
וזה לא לוקח הרבה זמן. וזה לא חייב לעלות כסף. וזה חוסך טיפול יקר. וזה בריא. זה בריא לעשות משהו עבור עצמך.
והיופי, (שזה השיעור שלי לגמרי) זה לא חייב לקרות רגע לפני ההתפוצצות. זה יכול להיות קצת בכל פעם.
״איזון זה לא משהו שאתה מוצא, זה משהו שאתה יוצר״ - בטוח אמר מישהו פעם…
אז לסיום, אם אי פעם בישלתם בסיר לחץ, אתם יודעים (ואם אתם לא יודעים זה מידע חיוני ומציל חיים) שלא פותחים אותו כשהוא חם ומבעבע. מחכים קצת. משחררים לו לחץ עם השסתום. נותנים לו להתקרר. כדי שהקיר לא יצטרך צביעה מחדש ושאתם לא תצטרכו טיפול בכוויות דרגה 3. אחרי שהוא מתקרר, פותחים אותו.
כך גם אתם. אל תפתחו את הפה שלכם כשאתם באנרגיה חמה ועצבנית. תשחררו לחץ בדרך שמתאימה לכם. תביעו ותפרקו כעס בצורה בריאה. כדי שאחר כך. תוכלו לשתף ולדבר מה עומד מאחורי אותו הכעס. מה הוא מייצג, מה הוא בא להביע ואיך ניתן לשנות את המציאות כדי שתכעסו קצת פחות.
עבורכם, עבור הילדים, הזוגיות, הבריאות והחיים ככלל.
אוהב אתכם,
באמת.
ברוך
אם אהבתם.ן מוזמנים.ות לשתף ולהעביר הלאה להצטרפות לקבוצה - דלתות התודעה https://chat.whatsapp.com/Kfo5J15Pyv1G6fesOV