מציאות קצת הזויה שאנחנו חיים בה. מדינת ישראל חווה טלטלות כבר תקופה ארוכה. עוד הרבה לפני ה-7 באוקטובר. והוא גם רק תוצאה של כשלים שנערמו אחד על השני והיעדר האחדות.
ובאופן סימבולי זה קורה ממש לפני פסח. לפני יציאה מעבדות הנפש אל חירות תודעתית.
---
ההודעה הזו אמנם באיחור אלגנטי, אבל עם מסר חשוב לכל אחד מאיתנו. את יציאת מצרים אנחנו חווים בכל יום, בכל החלטה ובכל התנהגות. וכפי שמאוד מסובך להסביר דבר פשוט, כך מסובך גם להסביר את הרבדים שלו. יש רבדים פשוטים יותר, כמו הסיפור עצמו… ויש רבדים שרומזים על פנימיות הדברים ועל המהות שלהם…
כשאנו חושבים על יציאת מצרים, הדימוי הראשון שעולה הוא זה של עבדים עבריים הנעשים חופשיים מן השעבוד למצרים. אבל סיפור יציאת מצרים, כפי שמובא בתורה ומוסבר בחסידות ובקבלה, הוא לא רק סיפור היסטורי אלא מטאפורה למסע הרוחני של כל נשמה.
מצרים, בלשון הקבלה, מסמלת את המצרים הרוחניים, את המגבלות וההגבלות שבהם האדם נתקע. "מצרים" משמעה (ארץ המצרים, מתוך השורש ״מ.צ.ר״ מיצרים של הגוף והנפש, ראיית עולם חומרית וצמצום הדעת) מסמלת מצב רוחני של מצוקה ועבדות לחומר, שבו הנפש היא כבולה ולא יכולה להתפתח. יציאה ממצרים היא למעשה תהליך של פנימיות והתעלות, שבו האדם מתגבר על עצמו.
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. - (תהלים קיח ה)
בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, שהיה ידוע בפירושיו ובעבודתו על חכמת הקבלה, דיבר וכתב הרבה על תהליכי התעלות רוחניים ועל המסע האנושי לגילוי העצמי הרוחני. מסע היציאה מעבדות אל חירות של בני ישראל הוא הארכיטיפ הרוחני של מסע הגיבור. וחשוב להבין אותו כי מצרים היא לא רק על המפה, אלא גם בנפש שלנו עם הקליפות שמגנות עליה. על פי משנתו,
יציאה ממצרים היא השחרור מאותן מגבלות, עבור מציאות שבה האדם משחרר את עצמו מהאנוכיות ופונה לעבודת הבורא בתמימות ובמסירות.
בחיים האישיים של כל אחד ואחת מאיתנו, זהו מסע מהמצב שבו אנו תפוסים וכבולים בהרגלים, במחשבות, בפחדים או בתחושות שליליות, למצב של חירות, חיבור ואוטונומיה ממקום של אחדות תודעית. ״וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל – כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד״ רש״י
זהו מסע שבו אנו פורצים את הגבולות המנטליים והרגשיים הפנימיים שקובעים לנו ומונעים מאיתנו לבטא את הפוטנציאל של עצמנו. וזה כל כך סימבולי בתקופה הלא פחות מהזויה הזו שאנחנו נמצאים בה. תקופה שיש בה אנשים, טובי אנשינו, איבדו את חירותם בצורה הגסה והחייתית ביותר. בתקופה שבה למדנו להיות מאוחדים, עדיין לא הבנו שלא צריך מלחמה כדי להיות באחדות פנימית.. מאוחדים אך לא אחידים. בתקופת שסע חברתי וחוסר אמון פוליטי מגיע פסח.
ובו תמיד תלויה השאלה ״האם נבחר להשתחרר מתודעת עבדות או שנשאר אטומים למציאות עמוקה יותר?״ ניתן לראות בעשר המכות שהוטלו על מצרים כמטאפורות לסוגי קשיים שונים שאנו פוגשים בחיים ולאופן שבו ניתן להתמודד איתם בהצלחה. כל מכה מייצגת אתגר ייחודי ומלמדת על דרך לגדול ולהתפתח ממנו.
1. דם – המים הפכו לדם, מה ששיבש את מערכת המים של מצרים. בחיינו, זה יכול לייצג מצבים שבהם ה"מקורות" הרגילים שלנו לנחמה ולתמיכה נעלמים או הופכים לא זמינים. האתגר הוא למצוא מקורות חדשים של תמיכה וכוח.
2. צפרדעים – הצפרדעים שכיסו את מצרים יכולות לסמל את ההתמודדות עם נוכחות מעיקה של בעיות או מחשבות שקשה להתעלם מהן. השיעור כאן הוא להתמקד בפתרונות ולא להיסחף אחרי הבעיה עצמה.
3. כינים – הכינים גרמו לסבל פיזי ונפשי רב. כשאנו נתקלים בקשיים קטנים שכוללים חוסר נוחות מתמשך, האתגר הוא לשמור על רוגע וסבלנות ולהתמקד בדברים הטובים בחיינו.
4. ערוב – המכה של הערוב (מיני חיות מזיקות) מביאה את הרעיון של פלישה של מחשבות או רגשות שליליים שקשה לשלוט בהם. האתגר כאן הוא לפתח מודעות עצמית ולהילחם בפחדים ובתחושות השליליות.
5. דבר – מחלה שהכתה את בעלי החיים של מצרים. בחיינו, זה יכול לסמל תקופות של חולשה או מצוקה פיזית שמצריכות טיפול ושמירה על הבריאות.
6. שחין – פצעים ושחינים שפקדו את המצרים סימלו סבל גופני ונפשי. השיעור הוא לקחת אחריות על הבריאות הגופנית והנפשית, ולהבין שלעיתים עלינו להתמודד עם כאב כדי להגיע לריפוי.
7. ברד – הברד שהרס את הגידולים והביא חורבן רב. זה יכול לייצג רגעים שבהם אנו חווים הרס או אבדן גדול. האתגר הוא ללמוד לבנות מחדש ולמצוא דרכים להמשיך הלאה אף בתוך החורבן.
8. ארבה – הארבה שהשמיד את שאריות המזון מסמל את ההרגשה שכל מה שעבדנו עליו נעלם ברגע. האתגר כאן הוא להתמודד עם אכזבות ולמצוא דרכים להתמודד עם הפסדים.
9. חושך – החושך מסמל תקופות של בדידות, דיכאון או חוסר תקווה. המשימה היא לחפש את האור, אפילו בתוך התקופות הכה קשות, ולא לאבד את האמונה.
10. מכת בכורות – המכה הקשה ביותר מביאה את ההבנה שלפעמים ישנם אירועים שמשנים את המציאות מן היסוד. השיעור כאן הוא להבין את חומרת המצבים וללמוד לקבל שינויים משמעותיים בחיים, אף כשהם קשים ודורשים הקרבות גדולות.
המעבר בים סוף הוא לא רק מעבר פיזי אלא גם רגע של עבירת מחסום רוחני עמוק. כאשר הים נפתח, זהו רגע של גילוי אלוהי, רגע שבו המסכות נופלות והאמת מתגלה לעיני כל. הים הוא המכשול הגדול שלפני ההתגלות, ועבירתו מסמלת את הניצחון על היצר ועל החומר.