יכול להיות שהמשפט הבא יעצבן אתכם. אבל אין תרופות קסם.
אין תרופות קסם בזוגיות, אין תרופות קסם בצמיחה רגשית, אין תרופות קסם בהצלחה כלכלית, עסקית או חברתית. אין תרופות קסם בריפוי פיזי או טראומתי. אין תרופות קסם בלרפא לב שבור או נפש מצולקת. אין תרופות קסם בלהפטר מג׳אנק שסחבנו על עצמנו במשך שנים.
אין תרופות קסם. כי אם רק היו כאלה, כולנו היינו כבר מזמן מאחורי כל מה שמכאיב לנו וחוסם אותנו.
מי שמוכר תרופות קסם הוא לא קוסם. הוא שרלטן. הוא בונה על כסף מהיר שנשען על ייאוש ממצב בלתי נסבל.
קסמים יש, אבל תרופות קסם? אין.
יש תהליך. יש עבודה. יש דרך.
כבר כמה שנים שאני מלמד אנשים איך להתקרב לעצמם, איך להיות מודעים יותר ואיך לקחת יותר אחריות על החיים שלהם ועל הבחירות שלהם. לפחות כמה שנים שאני מקווה שזה מה שאני מצליח לעשות באפקטיביות ובאותנטיות.
בכל כיתה, כמו בכל מקום בהקשרים שונים, יש כאלו ״שתופסים טרמפ״ והם ״רק באים לשמוע״ ובסופו של יום הם לא יפשילו שרוולים ויתחילו לעבוד עם עצמם, למען עצמם.
הם יחכו בתחנה, שתגיע רכבת בדמות אביר על סוס לבן, שתפתור להם את הבעיות, שתצבע להם את החלומות ותגשים להם את המשאלות.
ושלא תטעו, זה לא טוב או לא טוב, נכון או לא נכון. זה מה שזה. לכל אדם יש תהליך התפתחות ותהליך הבשלה אישי ושונה לגמרי.
אבל האביר הזה, עם הסוס הלבן, או הפרארי השחורה, מעולם לא התכוון להגיע. אף ג׳יני לא הולך לצאת משום בקבוק גם אם זה מה שהבטיחו לנו בסרטים המצויירים שעליהם גדלנו.
חלק מהתפישה הזו נגרמה בעקבות הקלות הבלתי נסבלת שהוטמעה לנו דרך מדיות חברתיות שמראות לנו רק חצי מהמציאות שמפולטרת דרכן, דרך ״מנטורים״ למינהם שעושים ניצול ציני ממצבם של אחרים ועד לאנשים שקראו את ספר הסוד ומסרבים להבין שתודעת שפע, היא רק חלק מקבלת שפע.
הסיבה שאני כותב את אלו הדברים, היא כי ברגע שאנחנו מחכים בחוסר מעש או בתקוות שווא, הדברים היחידים שיחמקו לנו מבין הידיים הם המסוגלות העצמית שלנו, האחריות האישית שלנו והיכולת לחתור במו ידינו ולא להסחף בלי כוונה ויעד.
עכשיו, בואו לרגע רק נבדיל בין אמונה במה שאיננו בשליטתי ובכוח עליון שסובב את הדברים, לבין עמידה פאסיבית בצד הכביש בתקווה שיגיע מושיע שיקח אותנו לאן שנרצה. אע״פ ששני הדברים יכולים להראות דומים הם שונים בתכליתם…
בספר דברים ל׳ יט׳ כתוב: ״ובחרת בחיים״. אין דבר חי שהוא דומם, ואין דבר דומם שהוא חי (לפחות בפשטות של הדברים). על זה הפסוק פרש רש״י: ״אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך ועל זה נאמר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך״.
חיים, הם דבר שבהגדרתם מקיימים תהליכים שמפיקים תנועה כזו או אחרת. זו יכולה להיות הומאוסטזה, חילוף חומרים או תהליך אבולוציוני. או אם להעמיק ישנם שבעה קריטריונים המגדירים חיים: תנועה, נשימה, רגישות, צמיחה, רבייה, הפרשה ותזונה.
ו״בחרת בחיים״, זוהי בקשה לאקטיביות בתוך תהליכי התנועה הללו שמגדירים חיים. לא לעמוד מנגד, לא לחכות בלי מעש, ולא לקוות ללא פעולה קטנה כגדולה מצדך.
אם אני מחזיר את השיח לתהליכי צמיחה אישית ורגשית, זה יכול ועלול להיות תהליך כואב.
כי כל תהליך של התקרבות בין אדם לעצמו, כולל באופן אוטומטי קילוף של כל המגננות והשריונות שאדם עטה על עצמו כדי לא להפגע. זה אומר לקלף מחסומי בושה ופחד. לקלף תפישות עצמיות ומקולקלות. זה אומר לקלף חלקי זהות ואישיות שאינם שלך כבר. כי הם קטנים עלייך כמו בגד שיצא מהמייבש או נעליים לוחצות. כאלה שאתה יודע שקטנות עלייך רק שאתה חש את הרווחה אחרי שחלצת אותן…
ללמוד להכיר את עצמי זה ללמוד לעמוד מול המראה או דף הנייר בעירום ולקבל את מה שאני רואה. בין אם בא לי או לא. קודם כל לקבל. להיות מוכן לראות. לאהוב אע״פ שזה לא מה שאני רוצה לראות. לאהוב ולקבל. זה בא יחד.
אנשים לא מוכנים לקבל חלקים שהם לא אוהבים בעצמם כי זה מנוגד לתפישה שלהם. לתמונה שהם היו רוצים לראות בעיניי רוחם.
אבל לצערי זה לא אומר שהחלקים הללו לא קיימים. הם קיימים. רק בצל. בחושך. ומה שקורה בחושך, לא נשאר שם. הוא בא לידיי ביטוי בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין העולם. תמיד. בדרך כזו, או אחרת. במוקדם או במאוחר.
ורק מי שיהיה נכון להניח את התקווה לקסם שיופיע, רק מי שיהיה נכון להתבונן ולגעת במה שמפחיד, רק מי שיהיה מוכן לקרוע מעליו את הסיפור המכאיב, המקטין והפוגעני, לקרוע את בגדי האביון שהחיים הלבישו עליו, יוכל ללבוש על עצמו בגדי פורפירא היאים למלך.
״הפסק לחכות. הרגש הכל. אהוב עד כאב. הענק ללא דופי. שחרר״. - ד.דיידה