היי, אני ברוך. יוצר תוכן, מרצה להתפתחות אישית ומטפל רגשי התנהגותי
ברוכים הבאים והבאות לניוזלטר שלי, ״דלתות התודעה״ תולדה של הרצון ליצור פודקאסט. רעיון שכבר מתבשל אצלי תקופה ארוכה והיום הוא קורם עור וגידים. הניוזלטר או קבוצת העדכונים הזו היא הדרך שלי לחלוק איתכם מידע, תוכן, מחשבות ותובנות שלא בהכרח אשתף במקומות אחרים, כמו גם אירועים, תכנים משלימים, הפניות לקריאה ושאר ירקות
בכל שבוע, אשתף בקבוצה את אלו הדברים בתקווה, שהם יעשו שכל וימצאו רלוונטיות בחייכם שלכם ובחיי הסובבים אתכם.
בכמעט עשור האחרון אני חוקר ולומד באופן אקטיבי את מרכיבי התודעה שלנו. באמצעות המימדים של הגוף, השכל, הרגש, הנפש והרוח. דרך שיעורים שלמדתי מחוויות החיים, ידע מקצועי, לימודים מעמיקים, חקירה וקריאה עצמאית, הגות ובעיקר התנסות.
בחרתי להעלות את הדברים הללו על הכתב ולשתף אותם כי אני מאמין שידע הוא דבר שכדאי וראוי לחלוק בו.
אני מוצא שהדרך הטובה ביותר להתחיל שנה חדשה, גם אם היא אזרחית, היא רגע אחד להקדיש מחשבה לשנה שקדמה לה.
אז הנה כמה שיעורים שאני למדתי בשנה האחרונה, שאני מקווה שהם יהיו משמעותיים עבורכם כמו שהם היו כאלה עבורי. הם שלכם לגנוב, הם שלכם לשמור, הם שלכם לחלוק, ליישם בחיים האישיים, בדרכם שלכם אם רק תבחרו בהם.
1. על פרפקציוניזם, מצוינות וחלומות במגירה
אני יכול להעיד על עצמי שבמשך שנים מנגנון הביקורת העצמית שלי, השיפוטיות והרצון להמנע מטעויות עבד שעות נוספות כדי שכל מה שיוצא תחת ידי יהיה לא פחות ממושלם. התוצאה הייתה שבמשך תקופה ארוכה לא פחות, כל הרעיונות שלי נשארו מונחים במגירה כי הפרפקציוניסטיות שלי, שהיא מילה יפה להסוות פחד מכישלון, מנעה ממני להתחיל לנוע קדימה לעבר אותם דברים שאני רוצה כל כך להגשים.
פרפקציוניזם, היא התפישה כי דברים צריכים להיות מושלמים במתכונת הראשונית שלהם. אך אין כך פני הדברים (לפחות במציאות). לעולם יהיה מה לשפר, לשדרג, לשנות, לשכלל, לעדכן גרסא או לערוך מחדש ולו רק בגלל העובדה שליצור משהו מושלם הוא תהליך ולא משימה. הפרפקציוניסט ישאר בקו הזינוק הרבה אחרי שיריית הפתיחה נורתה (והרבה פעמים גם אחרי המירוץ כבר הסתיים) אנחנו נוטים להסוות פרפקציוניזם כתכונה ״שלילית-חיובית״
(כמו בראיונות עבודה ששואלים אותך מה החיסרון שלך) אבל פרפקציוניסטיות, היא אותה גברת בשינוי אדרת כמו לומר ״אני מפחד מלהכשל או אני חושש מחוסר ודאות״ המנטרה השחוקה של ״מי שלא לוקח סיכון לא יוכל להצליח״ היא נכונה. אגב, אתם תגלו שרוב הקלישאות נכונות. זו הסיבה שהן שורדות כל כך הרבה זמן…
בקיצור, פרפקציוניסטיות לא נותנת לנו לאמת ולעמת את הרצון שלנו עם המציאות ולכן מנגנון הביקורתיות שלנו והפחד מכשלון קובר את הרעיון עוד לפני שהוא נשתל באדמת ההתנסות.
לעומת זאת, מצוינות היא הדרך שלנו להפיח חיים ברצון פנימי מתוך ההבנה שמשהו הופך למושלם ולא נוצר מושלם, מתוך הפנמה שניתן ללמוד מטעויות כדי לדייק את עצמנו כל פעם מעט יותר לכדי השלמות שאנחנו מחפשים.
הפודקאסט, הוכיח לי את זה בצורה הטובה ביותר. לא תנסה, לא תלמד. לא תקפוץ למים, לא תשחה. תמיד יש מה לתקן, וטוב שכך, זו האינדיקציה שאתם בדרך הנכונה. בעשייה.
2. קבלו כל ביקורת, מכל אדם.
במשנה אבות אומר בן זומא: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט צט): "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי".
גם אם אנחנו מבקשים ביקורת או פידבק מהסביבה שלנו, קרובה כרחוקה, כשהיא מגיעה היא לרוב תפגוש את האגו שלנו. זה שנפגע ברמת הזהות ומשייך הכל אליו ברמה הרגשית. אבל הוא כשלעצמו, בעוד שהוא מגן עלינו מפגיעה רגשית כזו או אחרת, מונע מאיתנו ללמוד, להחכים, להשתפר ולהתעצב אל הצורה שאנחנו רוצים להיות. ולקחת את הביקורת ללב הזהות העצמית שלי (״אני לא טוב״) במקום אל ההיבט המיומנותי שלנו (״זה לא טוב״) היא הטעות הראשונה שלנו.
הדבר הזה נכון גם ובעיקר בזוגיות, אבל זה נושא אחר לזמן אחר…
זה שאנחנו מקבלים ביקורת או חוות דעת, איננה אומרת שניישם או נמלא אותה כציווי וכאמת מוחלטת, אך חשוב שנקשיב ונגדיל ללמוד ממנה. כי בכל דבר יש מעט אמת.
הטעות השנייה שלנו היא הנטייה לקבל או להעריך ביקורת מאנשים ״שבנעליהם אנחנו רוצים להיות״, אנשים שכבר עשו את מה שאנחנו רוצים, שכבר חיים את מה שאנחנו רוצים לעצמנו… ובכך אנחנו מזלזלים בביקורת של שאר הסביבה שלנו. ״מה שרואים משם, לא רואים מכאן״ והדבר הזה נכון ב-360 מעלות.
יכול להיות שיש שיעורים שטרם למדתי, יכול להיות שיש שיעורים שאני לומד אבל באותה מידה, בטוח שישנם שיעורים ששכחתי שלמדתי… והתקדמות, כמו בכל דבר בחיים, היא לפעמים שני צעדים קדימה ואחד אחורה, ולפעמים שני צעדים אחורה ואחד קדימה.
השכילו להקשיב לביקורת מכל אדם, מהשוטה שבשוטים ועד לחכם שבזקנים.
3. לכל פעולה קטנה יש חשיבות
אני אדם חסר סבלנות. אף אחד לא יראה או יוכל לומר את זה עלי כלפי חוץ, אבל מבפנים הדברים עובדים קצת אחרת. אני חסר סבלנות לתהליכים, לשלבים ולמשך שלהם.
פעם, שהלכתי לטיפול בתנועה, המטפל שלי אמר לי שאין לי כבוד לדרך. ולפעמים חשיבות התוצאה היא מזערית ביחס לדרך שלקח לי להשיג אותה. והוא צדק. בגדול.
תכנון חללית מתחיל מחידוד העפרון לשרטוט בדיוק כפי שבניית בית מתחילה במחשבה עליו ובאותה מידה שלידה מתחילה ברצון לעיבור.
בקיצור, הבנתם את הנקודה. לכל תהליך קטן כגדול ישנה נקודת התחלה מזערית שבלעדיה, לא היה קורה כלום.
לכל שלב בדרך ישנה חשיבות, אם אתם כמוני במובן מסויים, הפעולות הקטנות יראו לכם אולי לא מקדמות, אולי קטנות וחסרות חשיבות ואולי התוצאה והמטרה נראית לכם רחוקה באופן יחסי אל מול קצב ההתקדמות. אך אל תרפו את ידכם. לא מודדים התקדמות בצורה מיקרוסקופית שכזו, אלא כחלק מתהליך. וככל שהמטרה גדולה יותר, כך גם לעיתים, הדרך אליה ארוכה יותר.
כבדו את הדרך ואת התהליך, התוצאה לא תאחר לבוא.
אני מאחל לנו שנה של עשייה, שנה שבה נלמד ונשכיל להפיק לקחים, ללמוד מטעויות, שנה שבה נעשה טעויות כדי לצמוח. שנה של סבלנות ואורך רוח, התמקדות במה שחשוב באמת לצמיחה ולשגשוג שלנו ושל הסביבה שלנו. מי יתן ונזכה ליותר אהבת חינם בנינו לבין עצמנו.
אוהב,
באמת.
ממליץ על הפרק הראשון בפודקאסט, בו ראיינתי את נבו. חבר קרוב ומטפל בנשימה ובחשיפה לקור, מהטובים שפגשתי. בפרק ישנן טכניקות מעשיות, טיפים וחומר מעשיר אודות דרכי נשימה נכונות והשפעתן על עולם הרגש, הגוף ועל האימפקט המשמעותי שלהן על טראומות.
האזנה נעימה
כמובן אומר, שאם הפרק הזה נתן לכם ערך, אנא, העבירו, שתפו ודרגו כדי שגם אחרים יוכלו להעשיר עצמם.