נעים מאוד, אני ברוך.
אם יש שאלה אחת שמלווה אותי כבר שנים, זו: למה אנחנו יודעים כל כך הרבה, אבל מיישמים כל כך מעט?
למה אנחנו יודעים שכדאי להיות נוכחים יותר עם הילדים, אבל מוצאים את עצמנו שקועים במסך. למה אנחנו יודעים שכדאי לדאוג לגוף, אבל דוחים שוב ושוב את מה שחשוב לנו. למה אנחנו מבינים מה נכון, אבל ממשיכים להיתקע באותם דפוסים, אותם פחדים ואותן התנהגויות.
כל מה שאני עושה נולד מתוך ההתמודדות האישית שלי עם הפער הזה. מתוך שנים של חיפוש, קריאה, התנסות, סקרנות, לימודי עומק ורוח, ונפילות חוזרות לאותו מקום בדיוק. הפער שבין מה שאני יודע שראוי לעשות, לבין מה שאני באמת עושה בפועל.
יותר מעשור בתוך השאלה.
אני חוקר תודעה, פסיכולוגיה, פילוסופיה והתפתחות אישית. לימדתי במכללות, הנחיתי קבוצות, ליוויתי אנשים בתהליכי שינוי, וראיינתי אנשי רוח, מטפלים וחוקרים מעולמות שונים. הקדשתי אלפי שעות ללימוד ולהתנסות מעשית, לא מתוך עניין אקדמי בלבד, אלא מתוך רצון אמיתי להבין איך אדם חי חיים מדויקים, מלאים ומשמעותיים יותר.
אף מקור לבדו לא מספיק.
בדרך גיליתי שבימינו אף מקור לבדו לא נותן מענה מלא. חוכמת המקורות נותנת עומק ושורשים, אבל לפעמים מתקשה לתרגם את עצמה לשפת החיים המודרניים. הפסיכולוגיה מבינה היטב את נפש האדם, אבל לא תמיד נותנת כיוון או משמעות.
גישות של אחריות אישית מניעות לפעולה, אבל לפעמים הופכות לנוקשות ושיפוטיות.
כל תחום מחזיק חלק מהאמת, אבל אף אחד מהם לבדו לא נותן מענה שלם. זה החיבור שחיפשתי ולא מצאתי במקום אחד, בין רוח למעשה, בין מודעות לאחריות, ובין רעיונות גדולים לחיים עצמם.
מעבר לכל זה, אני גם בעל, אבא, בעל עסק ואיש מילואים. אני מכיר מקרוב את האתגרים בזוגיות, הורות, פרנסה, שחיקה, פחדים ושאיפות. ולעיתים גם את כל אלו יחד.
ולמען האמת, עוד לא הגעתי לנחלה שלי, וכנראה גם לעולם לא אגיע.
המסע שלי עודנו מתהווה, וימשיך כנראה עד נשימתי האחרונה. וזה היופי, כי שינוי הוא הדבר היחיד שבאמת קבוע, ובתוכו אנחנו צומחים. אין כאן קסמים. יש מודעות, יש אחריות, יש עבודה, ויש בחירה יומיומית לנוע לעבר האדם הזה שאנחנו שואפים להיות.
מה אנשים מספרים אחרי תהליך
העדויות כאן הן מתהליכים, קורסים וליווי שהעברתי לאורך השנים. אלה האנשים שעבדו איתי, במסגרות שקדמו לנפקא מינה.